קרניו סקראל ופעימת הצ’י

צ’י הוא דבר מרכזי לכל מי שעוסק ברפואה סינית אבל לעיתים קרובות אנחנו נשענים על המונח המעורפל כמו  “אנרגיה” על מנת להסביר מה זה צ’י. צ’י הוא מושג שאינו ניתן לתפיסה ע”י השכל, צריך ללמוד איך לחוש צ’י ועל מנת לעשות זאת צריך לפתח את החוש המאפשר זאת. בד”כ  כאשר רוצים לפתח את חוש הצ’י פונים לעסוק בצ’י קונג.  ככל שזה ישמע מוזר ישנה טכניקה שהתפתחה מהאוסטיאופתיה שמלמדת איך לחוש צ’י, הטכניקה נקראת קרניו סקראל. המאמר הזה יעסוק בקשר שבין קרניו סקראל לצ’י ובאפשרות להשתמש בקרניו סקראל ככלי לפיתוח היכולת להרגיש צ’י ולשלב אותו בזמן שהמטופל שוכב עם המחטים, או כטיפול נפרד.

אוסטיאופתיה רואה את גוף האדם כמערכת מכאנית שבתוכה זורם כוח חיים, אנדרו תיילר סטיל ממציא האוסטאופתיה טען שכח החיים נמצא בנוזלי הגוף ובעצבים. בזמן מחלה המכאניקה של הגוף  חוסמת את המעבר החופשי של כוח חיים זה. האוסטאופט מחזיר את המכאניקה של הגוף חזרה למקום כך שכוח החיים יוכל לזרום ללא הפרעה. בגדול ישנם שני סוגים של אוסטאופתים, אוסטאופתים פונקציונאלים וסטרקטואלים. האוסטאופתים הסטרקטואלים משתמשים במניפולציות עדינות חיצוניות על מנת להחזיר את מערכות הגוף חזרה לאיזון ואילו האוסטאופתים הפונקציונאלים משתמשים בכוחות הפנימיים של הגוף על מנת להחזיר את מערכות הגוף לאיזון. קרניו סקראל נחשבת חלק מהזרם של האוסטיאופתיה הפונקציונאלית.

ויליאם גארלנד סאותרלנד – William G Sutherland –  1873-1954

William G Sutherland היה  המייסד של הקרניו סקראל.  סאותרלנד נכנס יום אחד למשרדו של אנדרו תיילר סטיל (ממציא האוסטיאופתיה), על שולחנו מוצבה גולגולת שכל עצמותיה היו מופרדות (ראה תמונה משמאל). הוא הסתכל על  ה- Temporal bone שהזכירה לו זימים של דג והוא חשב לעצמו שהגולגולת נועדה ל”נשום”. לאורך שנים הוא ממשש את הגולגולת שלו, של אשתו והמטופלים שלו, הוא מבצע הרבה ניסויים מבלי לספר על כך לאיש ומגיע למסקנה שקיימים מחזורים של עליה וירידה בלחץ שבתוך הגולגולת, תופעה שהוא יקרא לה ה-“Primary respiratory mechanism”  המנגנון הנשימתי הקדמון. סאותרלנד תיאר בפירוט יתר את החוקים הביו מכאניים הפועלים בזמן הנשימה ואת התנועה של עצמות הגולגולת, הסאקרום והקרומים המחברים אותם יחדיו. הוא מעלה את ההיפותזה שטראומה של הגולגולת (מכה, עקירה של שן ולידה) עלולים לגרום להפרעה בתנועה של הגולגולת עם הסאקרום ולגרום למגוון של סימפטומים. סאותרלנד היה אדם רוחני, הוא טען שקיימת בגוף עוצמה שמונעת ע”י הכוונה של אינטליגנציה גבוהה, אשר הוא קרא לה נשימת החיים.  נשימת החיים הוא האלוהי שבתוכנו או הכוונה של היקום בתוכנו ובחשיבה סינית ה- Dao. הוא האמין שהעוצמה של נשימת החיים מייצרת תנודות בתוך הנוזלים ורקמות הגוף ולתנודות הוא קרא: “גאות ושפל”. סאותרלנד מתאר את המחקר שלו בספר שנקרא The Cranium Bowl.

סאותרלנד השפיע רבות על העולם האוסטאופתי ואחריו התפתחו כל מיני טכניקות פונקציונאליות עי” אוסטאופתים שונים,  בגדול מה שמאפיין את רוב הטכניקות היא ההקשבה למנגנון הנשמתי הקדמון (“Primary respiratory mechanism”)  של המטופל.  בהמשך המאמר אני רוצה להראות שבעצם מה שסאותרלנד חש ותיאר בספרו The Cranium Bowl הוא הפעימה של הצ’י.

צ’י , צורה, יין ויאנג

“הצ’י תמיד מקדים את הצורה, אין צורה אם אין צ’י, אפילו בתוך גוף האדם אין תחזוקה או טרנספורמציה של הצורה ללא צ’י, מצד שני, ללא צורה צ’י לא יכול לבוא לידי ביטוי”²

אי אפשר לדבר על צ’י מבלי לדבר על צורה, יין ויאנג. ללא צ’י אין צורה, הצ’י מהווה את השדה הבסיסי שממנו נולדות הצורות. מצד שני הצ’י מתגלה דרך הצורה לכן דרך הצורה ניתן להיות מודעים לצ’י. אם אנחנו רוצים להרגיש את הצ’י בגוף האדם אנחנו יכולים להשתמש בתורה שחוקרת את הצורות של הגוף, אנטומיה. אנטומיה היא הדבר המרכזי בכל הטכניקות האוסטאופטיות וכמובן גם בקרניו סקראל, דרך האנטומיה המטפל לומד לחוש את שדה הצ’י של המטופל.

הצ’י מאפשר לצורה לעבור שנוי, ללא צ’י לא יהיה שנוי, השנוי של הצי’ מתגלה כיין ויאנג על כל התכונות של ההתרחבות (יאנג) וההתכווצות (יין). לשדה הצ’י יש תנועה בסיסית של יין ויאנג, בשלב היאנג השדה מתרחב ובשלב היין מתכווץ, שתי התנועות יוצרות פעימה, פעימה של שדה הצ’י. סאותרלאנד קרא לפעימה של שדה הצ’י- המנגנון הנשימתי הקדמון.

צ’י והמנגנון הנשימתי הקדמון  –  Primary respiratory mechanism

ההתרחבות וההתכווצות של הצ’י מייצרים פעימה, סאורלאנד קרא לפעימה זו “המנגנון הנשימתי הקדמון”  (“Primary respiratory mechanism”). כאשר מרגישים את הפעימה התחושה היא שרקמות המטופל מתרחבות. כאשר הן מגיעות לנקודה מסוימת, שיא ההתרחבות, הן מתכווצות חזרה.  הפעימה מתארת את התנועה הבסיסית של היין והיאנג: היאנג מתרחב וכאשר הוא מגיע לשיאו הוא הופך ליין ומתחיל להתכווץ, וכשהוא מגיע לשיאו בהתכווצות היין הופך ליאנג ומתחילה ההתרחבות.

לפעימה שסאותלנד הרגיש יש ציר ראשי שדרכו היא באה לידי ביטוי, הציר הזה נמצא בין הגולגולת לסאקרום³. בשלב היין, ההתכווצות, יש תנועה מהגולגולת לעצם הזנב, ובשלב היאנג ,ההתרחבות, יש תנועה מעצם הזנב חזרה לגולגולת⁴. סאותרלאנד קרא לתנועה הזאת “גאות ושפל”. שוב אנחנו רואים את האנלוגיה בין התנועה של היין והיאנג למנגנון הנשימתי הקדמון: היין יורד לכיוון האדמה (סקרום) והיאנג עולה לכיוון הראש (גולגולת), איור משמאל.

אף אחד עד היום לא הצליח למדוד או לראות את הנשימה הזאת, אבל כל מי שחש את הפעימה המופלאה הזאת יודע שזו לא אשליה.

הקשבה

בקרניו סקראל מקשיבים למנגנון הנשימתי הקדמון בתוך שדה המטופל. כאשר ישנה הפרעה בשדה יפגע המנגנון הנשימתי הקדמון. מטרת הטיפול להשיב חזרה את הנשימה. ההפרעה בנשימה יכולה להיות בציר הראשי, בין הגולגולת לסקרום או בכל מקום בגוף, למשל בכבד, במרידיאן הכבד,  נקודת אקופונקטורה וכו’.

כאשר קיימת הפרעה בשדה המטופל, השדה מתעוות והופך להיות דחוס יותר, וכאשר החסימה נפתחת, העיוות נעלם והפעימה חוזרת. הפרעה בשדה המטופל היא בעצם סטגנציה של צ’י- כאשר יש סטגנציה של צ’י הצ’י לא זורם ולכן הפעימה נעלמת. הדרך לשחרר את הסטגנציה היא ע”י הרצון או במלים אחרות הכוונה. הכוונה שולטת על הצ’י ומצד שני היא גם המחסום של הצ’י.

כאב והתמרת התודעה

לסיום אני רוצה להביא דוגמא לקשר שבין צ’י, צורה, סטגנציה של צ’י וכוונה.  כאשר מתרחשת סטגנציה של צ’י מופיע כאב, לכאב יש צורה תלת ממדית. על מנת להרגיש את הצורה של הכאב אנחנו צריכים בעזרת הכוונה להיכנס לתוך צורת הכאב, או במלים אחרות למלא את הכאב. ניקח דוגמא מהחיים: חתכתי את האצבע עם סכין, בשלב הראשון יש שקט, אין כאב, ולאחר כמה שניות מופיעה הסטגנציה של הצ’י בצורה של כאב. אני מכוון את הכוונה שלי לצורת הכאב, דבר שגורם לכאב להתחזק. הנטייה הטבעית היא לברוח מהכאב ולהזיז את הכוונה מהמקום, אבל אם נשארים במקום ומנסים לחוש בצורה של הכאב באופן מדויק  יותר, לאחר כמה רגעים הכאב נעלם או נחלש בצורה משמעותית, והסטגנציה נפתחת וכמובן שהרפוי של הפצע יהיה מהיר יותר. כאשר אנחנו מסיתים את הכוונה ממקום הכאב אנחנו מאטים את פתיחת הסטגנציה. הגוף יודע לעצור את הדימום ולהחלים את הפצע ללא הכוונה, אבל הכוונה מזרזת את ההחלמה.  דרך הכאב הגוף מתקשר עם התודעה, אם מקשיבים לכאב הסטגנציה נפתחת והצ’י ממשיך לזרום ללא מחסום. הכאב יכול להיות פיזי אבל גם נפשי.

הגוף הוא כמו הירח, השמש היא התודעה, אם מסתכלים לתוך השמש אנחנו מסתנוורים, אבל אם נתבונן בירח ניתן לראות את אור השמש מבלי להסתנוור. כך ניתן להשתמש בכאב על מנת לעבור טרנספורמציה, טרנספורמציה של התודעה.

הערות

1. הפילוסף  מנג-דזה –  Elisabeth Rochat De Lavalleee / The Study of Qi, Monkey Press (2006) P.31.

2. lisabeth Rochat De Lavalleee / The Study of Qi, Monkey Press 2006.