שלום לכולם
משב רוח קר מלטף את פניך, הצבעים הם אלו של הסתו, העצים נפרדים לשלום מעליהם הצהובים- אדומים. ריח של אוויר טרי ונקי נשאב פנימה, מסביבי מדשאות, עצים, אגם ובית אבן עם גג מעץ המעוטר באיורים ובצבעים.. אתה מגיע לשער הצפוני לאחר שחלפת לאורכו ולרוחבו של הפארק.. היציאה מלווה עם צפירה של נהג מונית שבדיוק הגיע ומנסה “לתפוס” אותך.. הריח משתנה במהרה לניחוח “מיוחד” של שמן בישול לא מומלץ במיוחד.. בדיוק בפינה עומדים רוכלים סינים ועגלותיהם, מוכרים מטוגנים למיניהם.. השלווה מתחלפת להמולה, הגעת לתחנת הרכבת בשעה הכי עמוסה בבייג’ינג. אתה חוזר הביתה, כמובן שאתה עומד, לזכות במושב ישיבה בלתי אפשרי בשעה זו של היום..מסביבך צמודים כל כך הרבה אנשים. הניגודים שהעיר בייג’ינג מציעה בלתי נתפסים…
ניגודים בסין אינם רק מודרנים ועכשיווים, במקור הינם עתיקים מאד. יין ויאנג אסכולה פילוספית חשובה ועתיקת יומין הינה מאבני היסוד של הרפואה הסינית. אסכולה זו היוותה לחלק מרכזי בתרבות והחשיבה הסינית בעבר ועד היום ממשיכה להשאיר את חותמה. ההתייחסות הראשונה לתיאוריה זו ניתן למצוא בספר השינויים I-CHING. בספר עתיק זה (מוערך ב 700 לפנה”ס) כל התופעות בייקום מתוארות דרך התבוננות בקווים של יין ויאנג. תיאוריה זו מחזיקה בדעה שלכל תופעה או אובייקט בטבע מכיל בתוכו שני צדדים הופכיים אשר נקראים יין ויאנג. בתיאוריה זו שני ההפכים נמצאים בקונפליקט אך תוך כדי תלויים אחד בשני. מערכת היחסים הזו בין ההפכים מהווה את החוק האוניברסאלי לעולם החומרי והעיקרון הקיומי לכל התופעות המתרחשות ביקום. תיאוריה זו בעיקר מרחיבה את ההופכיות אך מאידך התלותיות במערכת היחסים שבין היין ליאנג. מערכת יחסים זו בשימוש נפוץ ברפואה הסינית בעיקר בכדי להסביר את הפיזיולוגיה ופתולוגיה- (במצב נורמלי-בריאות, ובמצב לא נורמלי-חולי) של גוף האדם. זוהי השפה דרכה מתוארים תהליכים בגוף.
ליין ויאנג משמעויות רבות. במקור, המהות של יין ויאנג היה מאד פשוט: קירבה או ריחוק מן השמש. הצד הקרוב שנמצא מול השמש היה יאנג ואילו הצד הרחוק היה יין. במשך השנים פילוסופים סינים הגיעו למסקנה שלהרבה דברים בטבע יש דבר והיפוכו- שמיים וארץ, שמש וירח, יום ולילה, חום וקור, גבר ואישה, חיים ומוות וכו. כתוצאה מכך המשמעות והביטוי של יין-יאנג הורחבה לקונספט של הפכים. לכן כל דבר עם אפיון של שמש, שמיים,תנועה, חום, זכר נחשב יאנג בעוד ירח, אדמה,חומר,קור ואישה נחשב יין.
במשך השנים התפתחה אסכולה זו לחשיבה פילוסופית מופשטת אשר התרחקה מהקשר הראשוני שלה. התיאורה סברה שלא רק שקונספט יין-יאנג מאוחד, הופכי אחד לשני וחלק בלתי נפרד אחד מהשני בכל הדברים ביקום, אלא שהעליה והשינוי של האחד כלפי השני הינה התוצאה שיוצרת אינטרקציה של שני כוחות הופכים אך עדין מאוחדים.
בתקופת המדינות הלוחמות בהסטוריה של סין ( 476-221 לפנה”ס) תיאוריה זו התפתחה במיוחד. התפתחותה נבעה ממטרה לקדם את החשיבה של חיים בהרמוניה עם הטבע. בתי ספר של אותה תקופה התבוננו בתופעות בטבע והישוו כיצד הדברים משפיעים על גוף האדם. הקדמונים התבוננו בשני כוחות הנמצאים בשינוי מתמיד, יין משתנה באופן תמידי ליאנג וחוזר בחזרה ליין. את זה ניתן לראות בשינויים של ארבעת העונות, בשינוי לאורך יממה שלמה. מכאן סברו הקדמונים שכל תהליך כזה אשר מתרחש בטבע בעל השפעה גם בגוף האדם, כפי שכל תהליך אשר מתרחש בטבע מוסבר דרך יין ויאנג.
כך לדוגמא, חלקיו של גוף האדם מחולקים על פי התבוננות בטבע. החלק היותר ייני- החלק הקידמי של הגוף- חזה ובטן , וחלק אחורי החשוף לשמש (יאנג) יאנגי- גב. הראש הינו החלק היאנגי והגוף עצמו הינו ייני בהשוואה לשמיים (יאנג), ואדמה (יין). מרכיבי הגוף המרכזים- דם ונוזלי גוף (חומר-יין) יותר יינים, בעוד צ’י (אנרגיה) הינו יאנגי. איברי הגוף הפנימים להם יש חשיבות עיקרית בתיפקוד הפיזיולוגי- גם הם מחולקים ליין ויאנג. איברים יינים אשר תפקידם ליצור ולהפיק(חומר), ואיברים יאנגים אשר תפקידם יותר קשור לתנועה (אנרגיה) ומעבר של חומר.
החשיבה הסינית הקדומה ראתה דברים בצורה הוליסטית- פרט הינו חלק מהשלם.. האדם הינו חלק מטבע.
לסיום, ציטוט מהדאו דה צ’ינג, המיוחס ללאו-צה חכם סיני, ספר המקור של הדאואיזם, פרק 43: ” טאו הוא אחד, אחד הוליד והנה שניים, שניים הם ניגוד, ניגוד שווה שלושה, כשיש שלושה עולים מיד עוד רבבה.. אבל היין ויאנג כמו הצל והאור, אחד מלפנים שני מאחור. ההרמוניה בין הניגודים היא נשמת החיים. המחבל בסדר הטוב גם יחיה וימות, אבל לא בסדר הנכון..”
כל טוב ביינתיים
גיל טון, בייג’ינג סין
למעבר לבלוג לחץ כאן
