הפילוסופיה הסינית תופסת את היקום כאוסף של רטטים או תדרים ברמות שונות. ברמות מסוימות ישנה התמצקות ותצורה חומרית, בעוד שברמות מעודנות יותר התדר הוא בלתי נתפס בחושי האדם. כל רמה של תדר היא תולדה של התדרים מהם היא נובעת ומהשינוי הנוצר במפגש בין תדרים.
נומרולוגיה
הפילוסופיה הסינית מתחילה מהאחד ומתפתחת ברצף. כל רמה היא יותר מפורטת מהקודמת לה וקשורה לכל הרמות שמהן היא נובעת. התפיסה דרך המספר 1 היא הבסיסית ביותר, ממנה מתפתחת התפיסה דרך המספר 2 – יין ויאנג וכן הלאה. כל מספר מייצג תפיסה פילוסופית עצמאית, אך הוא גם מותאם לתפיסות מהן הוא נובע. ה- 3 נובע מה- 2 לכן הוא נענה לחוקיו, ה- 2 נענה לחוק של ה- 1 וזה נענה לדאו. כשם שהאדם נענה לחוקי האדמה, האדמה נענית לחוקי השמיים ואלו מצייתים לדאו.
התדרים הבסיסיים הם חובקי כל, בגלל היותם מפושטים הם משפיעים בצורה מאוד עדינה אך גם רחבה.לאורך זמן השפעתם מכרעת. אלו הכוחות הקוסמיים, הנמצאים בכל מקום. כמו למשל השפעתה של אנרגיית השמש על מערכת השמש, אך גם השמש היא חלק ממערכת גדולה יותר והיא כפופה לחוקיה.
הפילוסופיה של הרפואה הסינית מציעה תפיסה רפואית של האדם, הבנתה מחייבת הבנה של הפילוסופיה בכללותה, שכן הפילוסופיה ומושגי היסוד שלה הם תמצית השפה הרפואית. רפואה נובעת מהתרבות ממנה היא צמחה.
התפיסה המערבית מאוד מתמטית, הגיונית, סטטיסטית. היא משקפת את אורח החשיבה המערבי, הקווי. על מנת להגדיר, בוחנת התפיסה המערבית כל תופעה בפני עצמה. כדי לדעת יותר היא בודקת את התופעה לעומקה. החשיבה המערבית לא צועדת לאחור כדי להבין תופעה ביחס לתופעות שסביבה, אלה חוקרת אותה לעומקה. כדי להבין את גוף האדם חקר המדע המערבי את מרכיבי האדם עד לדופן התא ועוד מעבר לכך. הסינים הביטו סביבם וניסו להבין מהם החוקים הפשוטים של התופעות סביבם, והניחו שהאדם כמו כל תופעה אחרת סביבו הוא מיקרוקוסמוס המושפע מהקוסמוס. כשם שבכל תא בגופינו יש את ה- D.N.A שמשקף את כל האורגניזם, כך יש בנו, ובכל חלק מאתנו את אותה תבנית של הטבע שסביבנו. אם נבין את חוקי הטבע, נבין את האדם.
תרבות משנה את התפיסה ואף את מבנה המוח הפיזי
בניסויים שערכו וחקרו את תפיסתם של נחקרים מערביים ואסיאתיים התברר שהתפיסה שלהם שונה. יפני או קוראני קולטים את התמונה הכללית, כאשר נחקר מערבי מתמקד בחלקים הבולטים יותר ופחות ברקע (המוח הגמיש, ע’ 297, נורמן דוידג’, הוצאת כתר 2009).
הדאו
מושג היסוד הראשון בפילוסופיה הסינית הוא הדאו. הדאו על פי הפילוסופיה הסינית הוא חובק כל. האנרגיה שלו היא סך כל האנרגיות ביקום. אין אפשרות לתארו במילים. כל מילה שתנסה לתארו תחטא כי הוא מעבר למילים. הוא הכל והוא לא כלום.
האיור מתוך הספר: PHILOSOPHICAL AND CLINICAL TOOLS IN CHINESE MEDICIE – עמוד 7
האחד
האחד דומה לדאו בכך שהוא הכל. אך בניגוד לדאו שאינו ניתן להגדרה, האחד מוגדר ע”י האדם. הגדרת האדם לאחד היא הגבול של מה שהוא יכול להכיל בתודעתו ובינתו.
מאחר והאדם מגדיר את האחד, הוא גם יכול להגדיר את גבולותיו. הדאו הוא הסך הכל הכללי והוא מעבר לבינתו של האדם, כשם שנמלה לא יכולה להבין שהיא הולכת על פיל, כי הוא רחב מבינתה, בשבילה הוא דומה לאינסוף. האחד הוא הסך הכל שהאדם יכול להכיל ולתפוס.
האדם מביט החוצה ורואה את השמיים ואת כל מה שסביבו, פנימה הוא רואה את עצמו. הוא רואה את עצמו מבחינה תודעתית בקצהו הצר של קונוס המשתרע ומתרחב ממנו והלאה עד ללא גבול. עצם הראיה שלו ממנו והלאה מכתיבה תפיסה שהיא מוגבלת יחסית לדאו. הדאו הוא מעבר לנקודת השקפתו של האדם, הוא ראיה קוסמית.
האחד מנקודת מבטו של האדם
אם אפשר להגדיר שלם ואפילו הוא רחב מאוד, אז אפשר להגדיר גם את גבולותיו, אפשר גם לחלק אותו למרכיבים. השלם נראה לאדם מזווית הראיה שלו. מזווית זו הוא בוחן ומגדיר.
שניים – יין ויאנג
מאחר והסינים קלטו את העולם שסביבם כאוסף של רטטים בתדרים שונים, הם הדגישו את שני קצוות הרטטים שהאדם הכיר. מן הצד האחד רטטים בתדרים של התמצקות וחומר – יין, ומן העבר השני רטטים עדינים יותר שהשפעתם היא אנרגטית ואין להם תצורה חומרית – יאנג. גישה זו של חלוקת האחד לשניים – לחלק אחד שהוא יותר אנרגטי ולחלק שהוא יותר חומרי, תקפה לכל תופעה שאנו מגדירים, ממולקולה אחת ועד לצביר של גלקסיות.
האיור מתוך הספר: PHILOSOPHICAL AND CLINICAL TOOLS IN CHINESE MEDICIE – עמוד 8
הגבול בין יין ליאנג אינו ברור, כשם שהגבול בין חם לקר הוא לא ברור והוא משתנה ביחס להגדרה שלנו ולזווית הראיה. משהו שהוא פושר, הוא חם יותר מהקר, אך הוא קר יותר מהחם. האם הוא קר או חם? התשובה נובעת מזווית הראיה שלנו את התופעה ומהשפעתה עלינו. יין ויאנג היא כלי של התבוננות ושל בחינה, השוואה והגדרה.
המחשבה ניזונה מהמידע המוגבל המגיע מחמשת החושים שמספקים תחום מצומצם של תדרים. אנו רואים עד לתדר מסוים של אור ולא מעבר לו. התודעה שלנו ברמת המילים והמחשבה, ניזונה מחמשת החושים שלהם קל יותר לנתח ולהבין את הרמות החומריות יותר. המחשבה למרות שאנו רואים בה משהו גבוה, מוגבלת להבנת התופעות בתחום התדרים שמספקים לה החושים.
כשבוחנים תופעה במשקפיים של יין ויאנג התמונה המתקבלת היא דינאמית ולעולם לא סטטית. שיווי המשקל בין היין והיאנג הוא דינאמי ומחזורי. נשימה ושאיפה, יום ולילה, חורף וקיץ, לכולם שני קצוות וגבול לא ברור כי הם נעים במחזוריות מקצה לקצה.
היין והיאנג הם הריתמוס של הטבע. ריתמוס זה מתאפיין בתנועה מחזורית מצד לצד כאשר שני הצדדים קשורים ונוגדים אחד את שני והם בעצם אחד.
החלוקה של שלם ליין ויאנג יכולה להיות ברמות שונות. לדוגמא, גוף האדם: החלק העליון של הגוף הוא יאנג ביחס לחלק התחתון. החלק הקדמי הוא יין לעומת האחורי, הגוף הפיזי הוא יין לעומת הנפש והמחשבה, הגבר יותר יאנג לעומת האישה ועוד ועוד.
האיור מתוך הספר: PHILOSOPHICAL AND CLINICAL TOOLS IN CHINESE MEDICIE – עמוד 9
כאשר האדם בוחן את התופעות מעבר להיותן חלק מהדאו הבלתי ניתן לתיאור, ברזולוציה של היין והיאנג או ברזולוציה יותר מפורטת, הוא עושה זאת מנקודת מבטו, נקודת מבט של מי שנמצא על כדור הארץ. לכן בתפיסה של היין והיאנג, שאומרת שיש יין ויש יאנג הוא תופס את מה שרחוק ממנו כיאנג וקורא לו שמיים (HEAVEN), את המקום שבו הוא נמצא הוא תופש כיותר ייני והוא נקרא אדמה (EARTH). במנעד שבין שמיים ואדמה, בין יין ויאנג, האדם קרוב יותר ליין.
מרגע שהאדם הגדיר שהשמיים הם למעלה, והוא למטה על האדמה, הוא כאילו מתח קו של תודעה שהוא הציר דרכו הוא בוחן את המציאות. המסמור של האדם למרחב ולזמן שמהם הוא בוחן את המציאות – פה ועכשיו, מאפשרת תפיסה מוגבלת יחסית לדאו. דומה הדבר להבדל בין תמונה ובין סרט, לכאורה אתה יודע הרבה מתמונה – היא משקפת מציאות, אך תמיד החוויה שתחווה מתמונה תהיה דו ממדית ביחס לסרט. תפיסה של המציאות מנקודה אחת בזמן ובמרחב מאפשרת תפיסה דו ממדית של המציאות, כי היא מקובעת לרגע שבו האדם בוחן את המציאות ולמקום בו הוא נמצא וממנו הוא בוחן. כאשר האדם מחזיק תמונה של המציאות הוא יכול להתחיל לחקור אותה, בסופו של עניין הוא יכול להכיר כל פיקסל בתמונה, אבל לא יבין אותה לעומקה כי התמונה היא רק אחת מרצף של תמונות, וכדי להבין את התמונה הוא חייב להכיר את רצף התמונות ואת התנועה הנובעת מהרצף.
האדם – היין והיאנג
שלוש – שמיים, אדמה, אדם
השלוש נובע מהשניים. כאשר האדם ממשיך את החלוקה ומגדיל את הרזולוציה של תפיסתו את הסובב אותו מעבר ליין ויאנג או לשמיים ואדמה. הוא מרכיב משקפיים ברזולוציה של שלוש.
בכל פעם שהאדם מגדיל את הרזולוציה, השפה שלו יותר עשירה והיכולת שלו לנתח היא יותר גדולה, אך הוא מקרקע את עצמו לפרשנות שהיא יותר ויותר מושפעת מנקודת המבט שלו כאדם ובכך הוא מתרחק מהדאו.
כאשר בוחנים את השלוש הנובע מהיין והיאנג, התולדה של השלוש מהשתיים היא הגבול בין היין והיאנג, המקום בו אפשר להפריד בין היין והיאנג, גם אם לשבריר של שנייה, כי הרי היין והיאנג הם מחזוריים ומשלימים אחד את השני ובעצם הם אחד.
הגבול שאפשר להגדיר בין היין והיאנג הוא נקודת האיזון, המקום שבו היין והיאנג הם כמעט זהים, או לפחות זהים מבחינה כמותית גם אם לא איכותית.
כאשר היאנג נע לעבר היין הוא פוחת בהדרגה. ישנו רגע דמיוני, בו הכמות של היין והיאנג היא זהה, היאנג פוחת עד למחצית הדרך לכיוון היין ולפני שהיין הופך להיות יותר דומיננטי, יש נקודה בה הם שווים לרגע אחד. בהמשך כאשר היין גדל לכיוון היאנג ישנה תופעה זהה אך הפוכה, היין גדל לכיוון היאנג וברגע מסוים כמות היין והיאנג זהים. הנקודה בה היין והיאנג זהים, היא נקודת האיזון בין היין והיאנג והיא הגבול המפריד, כמו גם המרכיב השלישי שנולד מן השניים.
נקודת האיזון בין היין והיאנג – במודל המחזורי
נקודת האיזון בין היין והיאנג – במודל המטוטלת
כאשר האדם מתייחס לשלוש ברמת השמיים והאדמה, המרכיב השלישי הוא האדם עצמו שנמצא בין השמיים והאדמה. או בראיה אחרת, האדם ניזון מהאדמה וזו ניזונה מהשמיים.
שמים, אדמה, אדם (HEAVEN, EARTH, MAN), או – שמים, אדם, אדמה (H,M,E) הן שתי תפיסות שונות של השלוש. כאשר האדם באמצע בין השמיים והאדמה (H,M,E) זהו קונספט של איזון, בו האדם משמש ככוח מאזן בין שני הכוחות הגדולים. כאשר האדם הוא בתחתית (H,E,M) זהו קונספט של יצירה. השמיים מזינים את האדמה והאדמה מזינה את האדם. קונספטים אלו של יצירה ואיזון משמשים באסטרטגיות טיפוליות, כאשר הגוף מחולק לשלושה חלקים המיצגים את השלוש.
פלג הגוף העליון מייצג את אנרגיית השמיים (HEAVEN), פלג הגוף האמצעי מייצג את אנרגיית האדמה (EARTH) ופלג הגוף התחתון את האדם (MAN).
האיורים מתוך הספר: PHILOSOPHICAL AND CLINICAL TOOLS IN CHINESE MEDICIE – עמוד 11
ארבע
הארבע הוא תולדה של השלוש, של השניים וכמובן של האחד.
ברמת היין והיאנג נקודת האיזון שבין היין והיאנג שהיא המרכיב השלישי הנובע מהשניים, מתחלקת לשתי איכויות שונות.
נקודת השוויון מהיין ליאנג, ונקודת השוויון מהיאנג ליין
כאשר היאנג יורד לכיוון היין ומגיע לנקודת האיזון הוא שונה בכיוונו מהאיכות של היין שעולה לכיוון היאנג ומגיע לאותה נקודה. כשם שהאביב והסתיו שווים מבחינה כמותית, הזווית לשמש דומה, אורך היום והלילה שווים, הטמפרטורות שוות, ובכל זאת הם שונים תכלית השינוי ואף הופכיים זה לזה. באביב האנרגיה נעה לכיוון היאנג ומשדרת צמיחה והתפשטות, בסתיו האנרגיה נעה לכיוון היין ומשדרת התכנסות והתמצקות. נקודת האיזון שנעה לכיוון היאנג נקראת היאנג הקטן, נקודת האיזון לכיוון היין נקראת היין הקטן.
נקודת האיזון בין היין והיאנג – חלוקה להפכים
מרגע שהגדרנו שיש למעלה ולמטה, אז מן הסתם אנו מאפשרים התייחסות גם לצדדים. מנקודת מבטם של השמיים, ארבעת הכיוונים לא ממוסמרים לכיוון מסוים, אלא רק מתארים את החלוקה של האחד לארבעה כיוונים. הרמה הרביעית עונה לחוק של האחד כי היא מתארת שלם. היא עונה לחוק של השניים היין – יאנג בכך שהיא מגדירה שני צירים – מעלה מטה ולצדדים. היא עונה לחוק השלוש בכך שהיא מתארת שני נקודות שיא ונקודת שוויון אחת.
המעבר לארבע הוא בפירוט נקודת השוויון לשתי איכויות שונות. נקודת האיזון במעבר בין יין ליאנג ונקודת האיזון ההפוכה במעבר מיאנג ליין.
האיורים מתוך הספר: Philosophical and clinical tools in Chinese medicine – עמודים 13,15
מנקודת מבטו של האדם ארבעת הכיוונים משמשים ככלי כדי להבין את תנועת כדור ארץ והשפעתה על האדם. האדם כאמור רואה את עצמו למטה ואת השמיים למעלה, לפיכך יש שני צדדים. מאחר והתפיסה של האדם היא דו מימדית הוא שם את הלמעלה והלמטה כאילו הוא צייר אותם על דף, התוצאה היא התייחסות לשמאל וימין מנקודת מבטו של האדם. זוהי מוגבלות מחשבתית נוספת ביחס לתפיסה הקוסמית. והיא מקובעת לעובדה שהפילוסופיה הסינית התפתחה בחלק הצפוני של כדור הארץ. מנקודת מבטו של אדם שנמצא בחלק הצפוני של כדור הארץ – בשיא היאנג בצהרים השמש בדרום. לכן דרום הוא הקדימה – האדם עם פניו ליאנג. אם פניו דרומה, הרי ששמאלו פונה למזרח, צד ימין שלו פונה למערב. החלוקה לארבע ביחס לכדור הארץ כבלה את התודעה הקוסמית של האדם והיא הצטמצמה לתודעה הפלנטרית – הארצית שלו. כל רמה מפרטת את הרמות שמעליה ובכך גם כובלת את התודעה לכיוון הארציות, הפיזיות.
האיור מתוך הספר: PHILOSOPHICAL AND CLINICAL TOOLS IN CHINESE MEDICIE – עמוד 13
ככל שרמת התודעה הקוסמית קטנה ורמת התודעה של האדם מנקודת מבטו מתרחבת, מקבלים השפה והמילים תפקיד וממשות. התודעה הקוסמית שמזינה אותנו לא ניתנת לתיאור במילים, בכל פעם שאנו יורדים רמה מהדאו אנו מוסיפים קיבוע תודעתי שמגביל את התפיסה הקוסמית אך מאפשר שפה משותפת והבנה.
האיור מתוך הספר: PHILOSOPHICAL AND CLINICAL TOOLS IN CHINESE MEDICIE – עמוד 14
ההבדל בין התפיסה המערבית והמזרחית הוא הדגש בבחינה של תופעה. בתפיסה המזרחית הדגש הוא הקשר של התופעה עם הסביבה, במערב הדגש הוא על מרכיבי התופעה, לכן יום ולילה, חורף וקיץ, סתיו ואביב יהיו הפוכים ולא משלימים.
כאשר האדם בוחן את המציאות ביחס לעצמו הוא משתמש בחשיבה קווית. הוא נקודת המוצא, ממנו נמשך קו שעליו נישאת תודעתו, מה שהקו נתקל בו קיים, מה שלא באותו כיוון, פשוט איננו. ריבוי קווים מגדיל את הידע כמותית, אך הוא לא מאפשר עליית מדרגה ותפישה ברמה גבוהה יותר, תפיסה שרואה כל תופעה בהקשר עם הסביבה שלה. וויתור על נקודות עיגון תודעתיות, כמו זו הגורסת שהשמיים למעלה או שהדרום נמצא קדימה, מאפשר לתודעה להשתחרר ולהפוך הוויה. הסינים ניסו לקשר את התודעה הארצית עם התודעות הגבוהות יותר המשפיעות על חיינו. כאמור, הדרך להרחיב את התודעה היא לבחון דבר על שלל קשריו והיבטיו ולנסות לראות את הדברים מנקודות מבט נוספות.
המספר ארבע מייצג איזון ברמה הדו ממדית, מעלה מטה ולצדדים. ברמה הארצית הוא מייצג את האדמה, את ארבעת רוחות השמיים, את ארבעת הכיוונים, את יכולתנו לנוע לכל הכיוונים, את התפיסה שלנו את המציאות כאן ועכשיו. הממד החמישי מרחיב את הארבע בכך שהוא מאפשר לראות את המרחב בזמן ולא רק כאן ועכשיו.
האיור מתוך הספר: PHILOSOPHICAL AND CLINICAL TOOLS IN CHINESE MEDICIE – עמוד 17
ארם צייג
פרסם לאחרונה את הספר
Philosophical and clinical tools in Chinese medicine
