חכמת התמורות כדרך התבוננות

מעבר להיותה שיטת חיזוי שנונה ביותר, חכמת התמורות מהווה לאלה המבקשים זאת, כלי שיש בו לפתח את התודעה הגבוהה. המונח בסינית "יי" (Yi), שנמצא בשם "חכמת התמורות", משמעותו "תמורה" (תמורות, שינויים). ככלל, ישנם בעולם שלושה סוגי שינויים. האחד, שינוי הדרגתי כמו חילופי העונות. השני, שינוי ראדיקלי; שינוי מסוג זה מבטא מעבר חד מאוד ממצב אחד למצב אחר כמו בחציית גבולות. שינוי נוסף הוא השינוי ה"לא צפוי", זה אשר אינו נקשר לחוקיות זו או אחרת - אלא חוצה אותה. חכמת התמורות מתייחסת במיוחד לשינוי מסוג זה. 

שמה של השישייה 61 בחכמת התמורות, מתורגמת בספרים המערביים ל"כנות פנימית", "אמת פנימית". ואולם היא אינה מתרכזת רק באמת הפנימית של המתבונן אלא בדרך ההדהוד של אמת זו במציאותו החיצונית. לפיכך כל השישייה עוסקת בתקשורת היוצאת מהלב הפנימי ומהדהדת בלב הפנימי. תקשורת מסוג זה אינה זקוקה למילים. השישייה מלמדת על היכולת לדבר עם חזירים ודגים. היא מלמדת על התקשורת הקיימת בין העגורה לגוזלה הצעיר.

למילה הסינית Chung, המבטאת את הרעיון המרכזי של השישייה 61, מספר משמעויות. בתוכן: נקודת מרכז פנימית, מתוכה נובע הכוח התודעתי לתקשר את האמת הפנימית ולממש אותה ברמה ה"חיצונית". להדהד אותה. הסימנייה מצוירת כשדה המחולק לשני חלקים שווים. רעיון המזכיר את סמל הטאי-צ'י, בו האיכות הנקבית והאיכות הזכרית נראות כשהן נובעות מתוך נקודת המרכז וחוזרות ומתמוססות אל תוך אותה נקודת מרכז הנמצאת בין שתיהן ובתוכן גם יחד. שניים שהם אחד. אחד שהוא שניים. ומה שמחבר ביניהם, זה מרכזה של נקודת המרכז.

כשמתבוננים בדרך רישום השישייה, המורכבת משני הסמלים: "אגם" (ין מתכת) בחלקה התחתון של השישייה ו"רוח" (ין עץ) בחלקה העליון, המרכז שלה כשני קווים ייניים (נקביים), בולט במיוחד. מרכז זה מבטא את המרחב הפנימי הפתוח, המשמש תקשורת זורמת. משמעותו של מרחב פנימי פתוח, מתבטאת קודם כל בהרפיה מכל נוקשות פנימית - ובעיקר דריכות - של ה"אני" ה"מצומצם". זאת מכיוון ש"צמצום" הנו ההפך הגמור של פתיחות. במרחב הפנימי הפתוח, ניתנת הזדמנות לתנועת אנרגיה זורמת. אין שם קיפאון. אין שם עיכוב. הכל כמו רוקד במחול של יצירה. ושני הרקדנים הראשיים הנם, המודעות הטהורה וההדהוד שלה כפי שהיא באה לידי ביטוי במציאות החיצונית. הכוח התודעתי, הוא שמניע מחול זה. עצמתו נמצאת ב"ריק" שלו, באותה פתיחות.

שישייה 61, נמצאת בבסיסה של דרך ההתבוננות בעבודה עם חכמת התמורות. אותו מרחב פנימי פתוח המאפשר להתבונן בשישיות השונות, מבלי לנסות לכפות עליהן פענוח זה או אחר. מרחב פנימי פתוח, מאפשר את גמישות הגלישה על גלי הדרך. גמישות, היא עוד אחת מהמשמעויות הנקשרות למילה הסינית "יי", תמורה. משמעותה של גמישות מתעצמת במיוחד לנוכח התמורות המפעילות את חיוניות החיים. המסר של "יי", כחכמת התמורות: גם אם אינך מבין את הגורם לשינוי, הבן את דרך השינוי וקח אותו למקום הטוב ביותר לצמיחה התודעתית שלך. במקום להילחם בו, שתף עימו פעולה - כי הוא יכול לעזור לך. אם רק תקפיד להישאר במרחב הפנימי הפתוח. בתוך השקט. 

 *אמת פנימית*

האם אמת יכולה להיות אמת, כשהיא יחסית? הדרך הדאואיסטית שמאתגרת את "החשיבה-המרגישה" (Mind) של ה"אני" ה"מצומצם", מדברת על ה-אמת ה-אבסולוטית, זו שאין לה שם ושלא ניתן לדבר אותה. זו שנמצאת בתוך כל ביטויי האמת היחסית המאפיינת את עולם התופעות - ומעבר להן. כמו אותה שמש שמאירה את הדברים - וגם מדגישה את הצל שלהם. האמת האבסולוטית כוללת בתוכה את  האמת היחסית, ומכיוון שכך, האמת היחסית היא חלק מהאמת האבסולוטית.  החשיבה-המרגישה, שמוציאה את האמת היחסית מ"מקומה הנכון" (היחסי) ומייחסת לה את האבסולוטיות - היא האשליה.

חכמת התמורות כדרך התבוננות מלמדת כיצד, כל אמת היא אמת יחסית ולפיכך מנערת את שטיח השיפוט הנמצא מתחת לרגלי האגו המצומצם - ומערערת את יציבותו. כי מה שנכון לך - יתכן ולא נכון לי. ומה שנכון לי - יתכן ולא נכון לך. אין נכון ואין לא נכון. יש רק מה שנכון למתבונן/ת ומה שלא נכון למתבונן/ת. מה שנכון - נוגע לאמת הפנימית ביותר ומה שלא נכון - סוטה מהאמת הפנימית ביותר. מהי אם ככה האמת הפנימית ביותר? זו שמהדהדת לדאו. זו שמהדהדת לחוק הקוסמי כפי שהוא בא לידי ביטוי ביעוד התודעתי האישי של כל אחד ואחת, במה שנהוג לכנות: תכנית. ביטויה של התודעה הקוסמית הטהורה כעולם תופעות. 

אמת פנימית זו הנה אותה ידיעה פנימית, הספונה בתוך כל צורת חיים, המושכת אותה להיות מה שהיא נועדה להיות. וכך, זרע החומוס יתפתח להיות חומוס. זרע סוסון הים יתפתח להיות סוסון ים. זרע האדם יתפתח להיות אדם. בשינוי אחד מהותי משאר היצורים. לאדם ניתנה ההכרה השכלית המרגישה. הוא עדיין יימשך להתפתח לקראת מימוש ייעודו - אלא ששיפוט הניזון מנתונים שכליים ורגשיים, מביא לסטיות. חכמת התמורות כדרך התבוננות, מאפשרת למתבונן/ת לראות את פרקי חייו/ה כבמראה. ללא שום ייפויי ללא שום קישוט. ערום כביום היוולדו. תינוק שנמצא בתוך הנוכחות ללא שום חשיבה מקדימה או רגש מודע. היא מזכירה למתבונן/ת משהו מסימני הדרך של מפת הדרכים האישית שלו במסעו הפנימי מהידיעה המצומצמת לתודעה הגבוהה.